על סנהדרינה גדולה

להבטחה זו שורשים בתורה:
בבמדבר (במדבר) יא:טז-יז, אלוהים מורה למשה לבחור 70 זקנים לשאת עמו את משא העם. אלוהים מכריז: "ארד ודברתי עמך שם, ולקחתי מן הרוח אשר עליך ונתתי אותה עליהם".

קטע זה מבסס את העברת הרוח הנבואית ואת הנוכחות האלוהית בקרב שופטים אלה.מקורות רבנים מרחיבים על רעיון זה - זוהר ג', 173ב: כאשר נפגשים 70 החכמים, הם מושכים אור אלוקי, המנחה אותם בשיקוליהם.

הקמתה מחדש של הסנהדרין הגדולה, בית המשפט העליון של המסורת היהודית, מגלם צעד מכריע לישראל ולעולם. הגוף המחוקק והרוחני הזה, המורכב מ-71 חכמים, נושא במשימה ייחודית: לשמור על הצדק, המוסר ולהדריך את ישראל בתפקיד האור לעמים. כפי שהוזכר במשנה תורה של הרמב"ם (הלכות סנהדרין א, א), על כל דור מוטלת החובה להקים סנהדרין על מנת להבטיח לכידות חברתית ורוחנית.
לסנהדרין יש סמכות עליונה ל:
● לפרש את התורה ולהבטיח את יישומו הנאמן.
● להכיר נביא אותנטי ולזהות את משיח בן דוד.
● מנה מלך, בהתאם לדברים י"ז 14-20, תוך הפעלת שליטה משפטית על שלטונו.
● לפקח על הכהן הגדול, להבטיח ניהול הוגן וקדוש של פעילויות בית המקדש.
בפירושו מכנה רש"י את הסנהדרין "עיני ישראל", תוך שימת דגש על תפקידה כמדריך רוחני ומוסרי.

שיבת ישראל מהגלות, אחדות והקמתה מחדש של התורה המקורית:
שיקום הסנהדרין מייצג את החזרת הסמכות המחוקקת העליונה של ישראל. כשומר על חוקי התורה, לסנהדרין יש את היכולת הייחודית לא רק להוסיף ולפרש חוקים, אלא גם לבטל את אלו שנקבעו בהקשרים ספציפיים של גלות או שליטה זרה. תפקיד זה הוא יסודי בהחזרת העם לנוהג התואם את התורה כפי שיושמה בתקופת מלכות דוד ושלמה, שבה הצדק והאמת היו עמודי התווך של חברה ריבונית ונאורה.

חיבור של גדולי החכמים מכל תחומי החיים – חסידים, ספרדים, אשכנזים, מזרחים ובקרוב גם שבטי ישראל שנתגלו מחדש – סביב סנהדרין מחודשת נותן קול מאוחד לעם ישראל. אחדות חקיקתית ורוחנית זו מגלמת את הנבואה של ישעיהו א' 26: "אשיב את שופטיך כבעבר ואת יועציך כבתחילה. » וכן תהילים 122:4-5: "כי לשם (לירושלים) עולים ישראל לראות את פני ה' להודות בשם ה'. כי יש כיסאות צדק, כיסאות בית דוד".

משימה אוניברסלית: ישראל כמנהיגת אומות.
תפקידה של הסנהדרין אינו מוגבל לישראל. כפי שמתנבא ישעיהו ב, ג: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. » הסנהדרין נועדה למלא תפקיד מרכזי בהדרכת עמים בנושאים כמו אתיקה, צדק ושלום עולמי. דיאלוג זה כולל גם אינטראקציה כנה עם מסורות מונותאיסטיות אחרות, כגון הנצרות והאסלאם, כדי לחשוף את התורה כמקור האולטימטיבי לאמת ולהשראה אוניברסלית.

לקראת התגשמות הנבואות:
בהקשר הנוכחי, הסנהדרין יכולה לפעול באופן קונקרטי כדי:
● כתוב חוקה לאומית המבוססת על התורה.
● להילחם בשחיתות ובעוולות חברתיות
● תמכו בחלשים ביותר (האלמנה, העניים והיתומים וכו')
● להגיב לעולם ולהצדיק את אמיתות התורה מול העולם והתגליות המודרניות (מדע, ארכיאולוגיה, היסטוריה).
● להגיב למתנגדים של ישראל ברמה הבינלאומית (דה-לגיטימציה של ישראל / איראן ותעמולה פלסטינית...).
● להגיב ולהפיל האשמות אנטישמיות על נוסחי התלמוד במשך 2,000 שנה (פרוטוקול זקני ציון וכו').
● עורר את העם בערכים של אהבת אלוהים, אהבת לרעך,
● עורר את האנשים בחוכמה ואמת
● לכונן צדק אמיתי בין בני אדם על פי מוסר התורה
●הכן שש ערי מקלט, כפי שנאמר:"תכשיר את הדרך ותחלק לשלושה" ובכך תקים מחדש מערכת כלא של שיקום ולא של הרס.
● הטלת פחד על אויבים (חוק המלחמה)
● דיאלוג עם 2 הדתות הגדולות - הנצרות והאסלאם - כדי לבסס מחדש את האמת ואת תפקידה המקורי של ישראל כמדריכה של אומות:

בהשגת מטרות אלו, הסנהדרין תגלם מצע של אחדות לישראל ומודל של צדק ושלום לעולם.

תכונות אלו, המוגדרות על ידי התורה ותורות רבניות, חיוניות לא רק לניהול ענייני משפט, אלא גם להדרכת העם בהבנת עקרונות אלוהיים.

1. חוכמה (חכמה)
חוכמה היא בעלת חשיבות עליונה עבור חכמי הסנהדרין. היא כוללת לא רק ידיעת החוקים, אלא גם את היכולת לפרש וליישם חוקים אלה בצורה מושכלת, תוך התחשבות בהקשר המוסרי והרוחני. התלמוד מלמד שחוכמתם של חכמים נמדדת לא רק על פי בקיאותם, אלא גם על פי יכולתם לראות מעבר למראה החיצוני ולתפוס את הניואנסים של מצבים מורכבים.

2. יראת שמים
תכונה חיונית נוספת היא יראת ה', שהיא יסוד עבור חכמי הסנהדרין. התורה מלמדת כי אלו היושבים בבית דין רוחני חייבים לפעול מתוך מודעות חדה לאחריותם בפני ה'. יראת ה' מסייעת לשמור על צדק ויושרה, תוך הימנעות משחיתות או משוא פנים במשפטים. התלמוד קובע כי ללא יראת ה', לא ניתן ליישם את החוכמה עצמה באמת.

3. ענווה (ענווה)
ענווה היא גם חיונית. למרות שחכמי הסנהדרין היו בעלי ידע וסמכות רבים, ענוותם אפשרה להם להישאר פתוחים ללמידה ולהתייחס לכל אדם בכבוד. מעלה זו היא מפתח בתורה, שכן היא מאפשרת לאדם לשפוט ללא דעות קדומות ולהתייחס לאחרים בכבוד, ללא קשר למצבם החברתי או למעמדם.

4. יושרה וצדק (צדק ומשפט)
יושרה בשיפוט היא מרכזית לתכונותיהם של חכמים. הסנהדרין הייתה אמורה לשפוט בצורה הוגנת, ללא משוא פנים, בהתאם לעקרונות הצדק של התורה. החכמים נדרשו לחפש את האמת בכל החלטותיהם, תוך התעלמות מכל השפעה חיצונית או אישית. תפקידה של הסנהדרין היה להבטיח צדק חברתי, להסתמך על חוקים אלוהיים ולהבטיח את יישומם הצודק והמוסרי.

5. סבלנות (סבלנות)
סבלנות היא מעלה הכרחית לחכמים, במיוחד כשמדובר בקבלת שיפוטים מורכבים או בחינת עדויות סותרות. סבלנות מאפשרת לחכמי הסנהדרין להקדיש את הזמן הדרוש כדי להרהר ולנתח כל סיטואציה לעומק, להימנע מהחלטות חפוזות ולחפש תמיד אחר האמת והצדק.

6. היכולת ללמד (לימוד תורה)
חכמי הסנהדרין לא היו אחראים רק על יישום התורה, אלא גם על ההוראה. משימתם כללה העברת חוכמה אלוהית לדורות הבאים. הוראת התורה, על כל עומקה, היא תפקיד מרכזי של החכם. אלו שישבו בסנהדרין היו אחראים להדריך את העם בהבנת חוקי האל וביישומם בחיי היומיום.

7. שליטה בשפות (לשון)
תכונה נוספת היא בקיאות לשונית. חכמי הסנהדרין היו לעתים קרובות רב-לשוניים, שולטים בכמה שפות אנושיות. מיומנות זו אפשרה להם להבין ולשפוט מקרים בהם היו מעורבים אנשים מרקעים ותרבויות שונים, ובכך להבטיח צדק הוגן ומושכל. התלמוד מדגיש את חשיבותה של מיומנות זו במניעת אי הבנות ובהבטחת פסקי דין מדויקים.

8. אהבת הבריות (אהבת הבריות)
לבסוף, אהבה לברואי האל היא תכונה חיונית. חכמי הסנהדרין נקראו לאהוב ולכבד את כל ברואי האל, תוך הכרה בכבודו הטבוע של כל אדם. חמלה וכבוד אלה היו יסודיים למתן משפטים צודקים ורחומים. התלמוד מלמד שמי שאוהב את ברואי האל ראוי לקבל חוכמה אלוהית.
תכונות אלו, יחד, אפשרו לחכמי הסנהדרין למלא את תפקידם בחוכמה, בצדק ובחמלה, ולהדריך את עם ישראל על פי עקרונות אלוהיים.

מנהיגות, כפי שאלוהים מבין אותה, אינה מוגבלת לגדולה צבאית או להצלחה עסקית. קריטריונים אלה עשויים להפוך אדם ל"זכאי", אך לעולם לא למנהיג אמיתי בחזונו של אלוהים. שאול, מלך ישראל הראשון, נבחר בשל קומתו וכוחו המרשימים, אך אלוהים מלמד אותנו דרך חוויה זו שמנהיגות אינה טמונה אך ורק בתכונות חיצוניות אלה.

לב המלכים בידי אלוהים... (משלי כא:א)

 ● משה נבחר לא בשל כוחו, אלא בשל ענוותו ומסירותו העמוקה. כאשר סטה מהעדר כדי למצוא כבשה אבודה, אלוהים ראה בו רועה ראוי להדריך את עמו. כי מנהיג אמיתי הוא זה שאינו משאיר איש מאחור, ששומר על הפגיעים ביותר בדאגה בלתי נלאית.

 ● כאשר אלוהים בחר בדוד, רועה צאן צעיר, חסר מראה או מוניטין, מלמד אותנו שהוא לבדו מנהיג את ישראל וממנה את מנהיגיה. בחירה זו אינה מבוססת על מראה חיצוני או פופולריות, אלא על חזון אלוהי שהאדם אינו יכול לתפוס, כפי שכתוב: "ויאמר אלוהים אל שמואל: 'אל תסתכל על מראהו ועל גובהו כי מאסתי אותו. לא חשוב מה שאדם רואה; האדם רק מראה חיצוני רואה; אלוהים רואה את הלב'" (שמואל א', ט"ז, ז').
כמו משה רבנו, דוד, כרועה צאן, היה מוכן לסכן את חייו למען כבשה פשוטה, ולחטוף אותה מלסתותיו של אריה. אך הוא גם דאג להרעיב תחילה את החלשים ביותר בעדר, כדי שלא יהיו מקופחים לעומת החזקים יותר (שמואל א' י"ז: 34-37). מחווה זו לא הייתה רק עניין של צדק, אלא גם של חזון עמוק: למשול פירושו לדאוג לכל יצור ולכולם, אפילו למוזנחים ביותר, על מנת להפוך את החיים המשותפים לצודקים והרמוניים יותר.

 ● כאשר שלמה עלה לכס המלכותאלוהים נראה אליו בחלום ושאל אותו מה הוא רוצה. למרות גילו הצעיר של 12, הוא לא ביקש לא עושר ולא ניצחון, אלא רק..."חוכמת הלב" לשלוט בצדק בעם אלוהים (מלכים א' ג':9-13). טוהר הלב הזה מצא חן בעיני אלוהים, ושלטונו הפך את זמנו לתור זהב, לא רק עבור ישראל, אלא עבור האנושות כולה. תחת שלטונו, הסנהדרין ישבה לצידו, ושלום ושגשוג התפשטו ברחבי הארץ. אז נוסד משכן האלוהי, בעולם שנועד לקבלו.

דוגמאות אלה מזכירות לנו שהמנהיגות האמיתית של ישראל אינה נשענת על אינטליגנציה בלבד ולא על כוח, אלא על חוכמת הלב. מנהיג אמיתי יודע כיצד להקשיב, להבין ולאהוב את עמו. הוא מנהיג לא בכוח, אלא בחזון, לא על ידי אינטרס אישי, אלא על ידי התעלות קולקטיבית. דווקא תכונה עיקרית זו יזכיר אלוהים לדוד כאשר יאמר לו: "אהבת צדק ושנאת עוול; על כן משחך אלוהים אלוהיך שמן שמחה, מחבריך."ובדיוק באותה מידהתוך כדי שהוא מזכיר לו את מוצאו הפשוט: "ולקחתיך מאחרי הצאן להיות מנהיג על עמי ישראל". (שמואל ב', ז':ח').

יותר מתמיד, ישראל צריכה לגלות מחדש את החוכמה החיה הזו, המסוגלת להאיר את הדרך לעתיד בצדק, בחסד ובאומץ לב. כי כך נפתחות הדלתות למלכות אמיתית, זו המובילה לגאולה ולתור הזהב שהובטח על ידי התורה.