בית דוד - ממקום איקוני בהר ציון

בראש הר ציון, במקום ספוג היסטוריה ורוחניות, ניצב בית דוד, המוקדש לשיקום חוכמה עתיקה ומוסדות המסורת הישראלית. אתר ייחודי זה משקיף על שניים מציוני הדרך האיקוניים ביותר של ירושלים: קבר דוד המלך ואולם הסעודה האחרונה (החדר העליון), עדים למאות שנים של תפילה, התגלות ומפגשים בין ציוויליזציות.

בית דוד, הממוקם על גג הקומפלקס ההיסטורי הזה, יושב לצד חלל בו שכן בעבר משרדו של נשיא המדינה יצחק בן צבי, מגן נלהב של המורשת היהודית.

במיקום המדויק הזה נמצאת גם כיפת הרוח המסתורית (Kippat haRuach in Hebrew, قبة الروح in Arabic), שסמליותה משתרעת על פני הדורות והמסורות. כיפה זו, הנראית מרחוק, מסמנת נקודת גובה, פיזית ורוחנית כאחד, מקום בו נושמת רוח הנבואה וההעברה.

בית דוד ממשיכה את משימת השימור והלידה מחדש. זהו מקום של לימוד, תפילה והרהור, בו נפגשים אלו הפועלים לשיקום הסנהדרין הגדולה של ירושלים ולהפצת אור התורה. ממיקום אסטרטגי זה, אנו שואפים להחיות את ריבונותה הרוחנית של ישראל ולהתכונן להחזרת הצדק האלוהי לארץ ישראל.

צומת דרכים של אומות ואמונות

ירושלים היא לב העולם, והר ציון הוא אחד מפעימותיו העוצמתיות ביותר. ממקום קדוש זה, בית דוד נושא מסר של אוניברסליות ונאמנות לשורשי העם היהודי. כל מי שנמצא שם חש את הד התפילות העתיקות ואת כוחן של ההבטחות האלוהיות.

כאן, על פסגת הר ציון, אנו פועלים לאחד את העבר, ההווה והעתיד למען מטרה אחת: השבת מלכותו של דוד והרוממות רוחנית של ישראל והגויים.

בין עבר, הווה ועתיד

כיפה קטנה זו, שלעתים קרובות מתעלמים ממנה על ידי מבקרים, מסקרנת בשל שמה ומקורה הלא ודאי. ההיסטוריה והתפקיד של כיפת הרוח נותרים אניגמטיים, וכמה תיאוריות נפוצות לגביה:

שריד אסלאמי:
ישנם חוקרים המאמינים שהוא נבנה בתקופה הממלוכית או העות'מאנית, אולי כמיהראב (גומחת תפילה) או נקודת תצפית. הארכיטקטורה שלו מזכירה כמה מבנים אסלאמיים קטנים המשמשים לתפילה או התבוננות.

משמעות מיסטית:
ייתכן ששמו, "כיפת הרוח", מתייחס למימד אזוטרי יותר. במסורת היהודית, הר ציון הוא מקום המקושר לנבואה ולשכינה (הנוכחות האלוהית). יש הרואים קשר בין נבואה לרוחניות, ומרמזים שכיפה זו מסמנת נקודת התכנסות בין העולם הפיזי לעולמות הרוחני.

קשר עם הסנהדרין או מלכות דוד:
המקום, הממוקם בראש האתר המיוחס למלך דוד, עשוי לסמל את סמכותה הרוחנית והמשפטית של ישראל. ייתכן שהשם "כיפת הרוח" מעורר את נשימת החוכמה האלוהית, כמו זו שהיוותה השראה למלכי ושופטי ישראל.

נקודת התעלות רוחנית ואסטרטגית:
כיפה זו, המשקיפה על ירושלים, היא צומת של מסורות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות, המחזקות את אופייה האוניברסלי.

היום, עם בית דוד, כיפה זו מקבלת משמעות חדשה: נקודת מפגש בין תולדות מלכותו של דוד, משימת הסנהדרין וההתעלות הרוחנית של ישראל. עצם שמה מהדהד כהבטחה: הבטחה של שובו של נשימה אלוהית לירושלים.